Nablus, Synagoge 6 / 08 Kolophon

Personendaten

Schreiber:in

↳ Name

Yāqob ban Ārron ban Šalma ban Ṭabya ban Yē'ṣāq ban Ab'rām ban Yē'ṣāq ban Ṣidqa ban Ṭabya ban Ab'rām ban Yūsəf ban Ṭabya ban Ab'rām ban ʿĀbəd Ēla ban Šālāma Levitischer Priester (1256 H. ≈ 1840/41 - 1916)
יעקב בן אהרן בן שלמה בן טביה בן יצחק בן אברהם בן יצחק בן צדקה בן טביה בן אברהם בן יוסף בן טביה בן אברהם בן עבד אלה בן שלמה

Auftraggeber:in

↳ Name

Yē'ṣāq b. Yūsəf b. Abī Sikkuwwa Familie Dēnofta*
יצחק בן יוסף בן אבי סכוה

Widmungsempfänger:in

↳ Name

Zēbūlan ban Yē'ṣāq ban Yūsəf ban Abī Sikkuwwa ban ʿĀbəd Ᾱnūna ban Yāqob ban Ab Sikkuwwa ban Ab'rām ban Yišmāʾəl ban Ab'rām ban Yūsəf ban Yāqob ban ʿĀbəd Ēla Familie Dēnofta*
זבולן בן יצחק בן יוסף בן אבי סכוה בן עבד חנונה בן יעקב בן אב סכוה בן אברהם בן ישמעאל בן אברהם בן יוסף בן יעקב בן עבד אלה

Widmungsempfänger:in

↳ sonstige Namensform

zwei Söhne des Onkels Yūsəf des Auftraggebers

Inhalt

Datierung

Montag, 19. Ḏū l-qaʿda 1304 H. = 8. August 1887

Text original

הוה הכלול מן מכתב המגרע מן זאת התורה הקדושה ביום
השני צהרים יט מן חדש אלקעדה והו החמישי שנת
ג אלף והק וכ למושב ישראל אשר היא שנת אחד אלף וש
וד שנ\ה\{ת} ישמעאליה על יד עבדה מסכ{י}נה סגי החטאות
והפשעות דרוש מן בעל רב הטובות סליחות החטאות
בקדוש קדש ול התורות אן על דת משה ימות ומן שכוני
גן עדן ישימו באחרות יעקב בן אהרן בן שלמה בן טביה
בן יצחק בן אברהם בן יצחק בן צדקה בן טביה בן
אברהם בן יוסף בן טביה בן אברהם בן עבד אלה בן שלמה
הכהן הלוי פני הקהל בזה זבן דמבני קהת נוף אהרן
במדינת שכם הקדושה יסלח לו יהוה יכולה קדישה
בעמל מאור נביותה ושמשה ויולכני על משמרה ועל משמר
דברה וזה המעמרה מן מדל סהבה טבה בעל הטובות
יצחק בן הנסלח לו יוסף בן אבי סכוה דמבני
דנופתה מן שכוני שכם יהוה יגזי גמלו בטוב
בעמל אברהם ויצחק ויעקב וזה ממו נדבה פדיון
על שני נערים ואנון בנבן עביבו יוסף ועל שם בנו
זבולן בן יצחק הזוכיר יהוה {ישמר} אתיון ויקבל מנון
ויחלף עליון כל זהב באלף בעמל משה הקטף וזאת
התורה מן כליל תורות הכנשת לא תמכר ולא תגאל חרם
ליהוה יקרו בה הקראים הזקנים ביום הכפור העצום
וביום מקרתה ואן אצרכו לה ביומי השבתות ואשול
כל צדקת הקראים דיקרו בה ידכרו יתן בטוב ואן
הוינו מיתים יקרו לרוחינו הפתח וידכרו יתן בטב
דכרן ואשר לא יקרא אדרש אתו ביום נקם ושלם וחתמת
כל מימר השלם על משה בן עמרם ונדרש תפלותו ביום
נקם ושלם

Text übersetzt

Das Schreiben dessen, was in dieser Heiligen Tora verlorengegangen war, wurde am
Montagmittag, (dem) 19. des Monats Al-qaʿda, und das ist der Fünfte (Monat) des Jahres
3520 der Siedlung Israels (in Kanaʿan), das das Jahr 1304
der ismaelitischen Jahr(eszählung) ist, beendet durch den armen Diener, voll der Sünden
und der Vergehen, (der) den Herrn der großen Güte bittet um die Vergebung der Sünden
durch die Heiligung des Heiligen und der 30 Tora(handschriften) (und darum daß), wenn er nach dem Gesetz des Mose stirbt,
er ihn am Ende zu einem der Einwohner des Gartens Eden werden läßt, Yāqob ban Ārron ban Šālāma ban Ṭabya
ban Yē'ṣāq ban Ab'rām ban Yē'ṣāq ban Ṣidqa ban Ṭabya ban
Ab'rām ban Yūsəf ban Ṭabya ban Ab'rām ban ʿĀbəd Ēla ban Šālāma,
der levitische Priester, das Gesicht der Gemeinde zu dieser Zeit, aus der Familie des Kehat, des Nachkommens Aarons
in der heiligen Stadt Shechem. Möge YHWH, der Mächtige, Heilige ihm vergeben
durch das Verdienst der Leuchte der Prophetie, der Sonne, möge er mich leiten dazu, sie zu bewahren und ihr Wort zu bewahren. Und diese Reparatur (wurde finanziert) aus dem Vermögen des guten Ältesten, des Wohltäters
Yē'ṣāq, Sohn des – möge ihm vergeben werden – Yūsəf ban Abī Sikkuwwa aus der Familie
Dēnofta*, (der zu) den Einwohnern von Shechem (gehört). Möge er ihm seine Tat mit Gutem vergelten,
durch das Verdienst von Abraham, Isaak und Jakob. Und dies ist von ihm eine freiwillige Gabe (zur) Auslösung
von zwei Knaben, sie sind die Söhne (?) seines Onkels Yūsəf, und im Namen seines (eigenen) Sohns
Zēbūlan, Sohn des erwähnten Yē'ṣāq, YHWH möge sie beschützen und (sie) von ihnen annehmen
und ihnen alles Gold um das Tausendfache ersetzen, durch das Verdienst von Moses, dem Erwählten. Und diese
Tora, aus der Gesamtheit der Tora(handschriften) der Synagoge, soll nicht verkauft werden und nicht ausgelöst werden, (sie ist) geweiht
für YHWH. In ihr sollen die alten Leser lesen am mächtigen Versöhnungstag
und am Tag der Versammlung und, falls sie sie benötigen, an den Schabbatot. Ich bitte
um alles Erbarmen für die Leser, die in ihr lesen, möge man sich ihrer im Guten
erinnern. Und wenn wir sterben, sollen sie für unsere Seelen die fatiḥa lesen und sich ihrer in ihrem guten
Andenken erinnern. Aber wer nicht liest, von dem werde ich (Rechenschaft) fordern am Tag der Rache und Vergeltung. Ich besiegelte jedes Wort, das Moses, den Sohn Amrams preist, wir werden (Zuflucht) nehmen zu seinen Gebeten am Tag der Rache und Vergeltung.

Sprache

Samaritanisch

Skript

Samaritanisches Hebräisch

Link zur Handschrift

[IL-NBL-SYN] Synagoge, 6: Samaritanischer Pentateuch

Bemerkung

Der Text gehört zum ergänzten Teil der Handschrift.

המגרע – „verlorengegangen“. Part. Itpeʿel der biblischen Wurzel גר״ע – „stutzen, verkürzen“ – mit assimiliertem t.

קדוש – „Heiligung“. Qiṭṭūl in der Funktion eines Infinitivs; s. TAL, DSA, S. 760.

באחרות – „am Ende“. Vermutlich ist das Ende der Tage gemeint. Am Tag der Rache und Vergeltung, von dem hier weiter unten im Text die Rede ist, werden laut einem Text aus dem 14. Jh. die Menschen in zwei Gruppen geteilt – die Unschuldigen werden in den Garten Eden eingehen, die Verdammten im Feuer brennen; s. FERDINAND DEXINGER, “Samaritan Eschatology”, in: Alan D. Crown (Hrsg.), The Samaritans, Tübingen: Mohr, 1989, S. 287.

פני הקהל – „Gesicht der Gemeinde“. TAL, DSA, S. 690, gibt neben der Bedeutung „Gesicht“ unter Verweis auf BEN-ḤAYYĪM, TM, 76ב, als Übersetzung für פנים auch “notable” an. Möglich wäre hier demnach auch ein Verständnis als „ein Angesehener der Gemeinde“. Der vorliegende Kontext läßt jedoch eher eine konkretere, allerdings unklare Funktion hinter dieser Bezeichnung vermuten.

מאור נביותה ושמשה – Sowohl „Leuchte der Prophetie“ als auch „Sonne“ sind verbreitete Epitheta für Moses. In der vorliegenden Kombination finden sie sich z. B. bei COWLEY, SL, S. 98, 320, 327 u. ö. Für שמשה weist Tal auf die Verwendung von شمس als Ehrentitel in der mittelalterlichen arabischen Literatur hin; s. TAL, TM, S. 505.

וזה המעמרה – „Und diese Reparatur“. Zur Bedeutung des Verbs עמ"ר („bauen, reparieren“) s. FLORENTIN, LSH, S. 141f.

בנבן – „Söhne (?)“. Unklare Form, die hier sinngemäß nach dem Kontext übersetzt wurde.

וביום מקרתה – Als yom maqrāta – „Tag der Versammlung/Einberufung“ – wird der Mittwoch vor dem Wochenfest bezeichnet, der 46. Omer. Wichtiger Teil des Gebets ist die Verlesung der gesamten Tora.

הפתח – „fatiḥa“. Zur Liturgie für eine samaritanische Beerdigung gehör(t)en sowohl ein fatḥa genannter Segensspruch als auch liturgische Dichtungen mit der Bezeichnung fatiḥa; zu beiden s. MOSHE FLORENTIN, “An Unknown Samaritan Poem of the Type FATIḤA”, in: Samaria, Samarians, Samaritans. Studies on Bible, History and Linguistics, hrsg. von József Zsengellér, Berlin: de Gruyter, 2011, S. 203–215. Welches der beiden Genres hier gemeint ist, kann nicht eindeutig erklärt werden, in jedem Fall handelt es sich jedoch offenbar um einen zum Trauerritus gehörigen liturgischen Text.

השלם על – „preist“. Zu dieser Lehnübersetzung aus dem Arabischen سلم على („jmdn. preisen, segnen“) s. FLORENTIN, LSH, S. 148.

ונדרש תפלותו – „wir werden (Zuflucht) nehmen zu seinen Gebeten“. Vgl. die parallele Formulierung bei COWLEY, SL, S. 842: נותינה לנביא נאמן בו ונביע נדרש תפלותו בעלמה ובאחרית.